מתקשים לקרוא גם אחרי כיתה א' 

לקראת החופש הגדול של ילדי כיתה א


שמחה חלקית

אנו עומדים בסיומה של שנת הלימודים. ביום ראשון, יצאו כ-150,000 תלמידי כיתה א' לקייטנות, לחופש ולמנוחה של שבועות רבים. ואולם, אצל חלק מהם השמחה איננה שלמה. הנושא המרכזי הנלמד בכיתה א' הוא פיתוח כישורי הקריאה, המהווים בסיס לכל המשך הלימודים. ישנם מקרים לא מעטים של ילדים היוצאים מכיתה א' כאשר הם אינם יודעים לקרוא, או קוראים בקושי רב. במקרים מסוימים, הבעיה נגררת עוד כמה שנים, ולפעמים אפילו בכיתות גבוהות יותר.

המערכת מציעה דרכים שונות להתמודדות עם הבעיה – שולחים את ההורים הלחוצים להוראה מתקנת, פסיכולוגים, חינוך מיוחד וכיוצא בזה. מעבר להוצאות הכספיות וללחץ הנפשי הכרוכים בפתרונות אלו, נגרמת כאן לילד תחושה שהוא 'מתקשה', שונה, ופחות טוב מחבריו לכיתה. תפיסה זו עלולה ללוות את הילד בהמשך לימודיו וחייו, ולגרום להשלכות חברתיות ואישיות שאחריתן מי ישורנה.


נראה שאחד הגורמים לבעיה הוא העובדה שהעיסוק הרציני והאינטנסיבי בקריאה מתחיל רק בכיתה א'. בגילאי הגן מתייחסים לילדים כקטנים מדי, ומסתפקים בלימוד שמות האותיות, אם בכלל. עם הכניסה לכיתה א', מתרחש שינוי חד בגישה, ומוטלת על הילדים חובה לעמוד בלוח זמנים מוכתב. אלו שאינם עומדים בו מקבלים יחס של 'גדולים', שכל קושי אצלם נובע בהכרח מבעייתיות, ומצריך טיפול של גורמים מקצועיים מבחוץ. כמובן, ילדים מוכשרים במיוחד ימצאו דרך להתגבר על בעיות בקריאה, אך יש לחשוב גם על האחרים.

להקדים תרופה למכה


כיתוב אני קורא​​​​​​​


​​​​​​​פתרון מרכזי לבעיה, הוא כמובן להתחיל את לימוד הקריאה בגיל צעיר מאד. פסיכולוגים וחוקרי מח הראו, כי יכולתו של הילד לספוג ידע בגילאי שנתים-שלוש היא גבוהה ביותר  (אחרי הכל, אלו הגילאים בהם נרכשת שפה! ). יש לנצל את היכולת הזו בכדי לאפשר לילד לרכוש את כישורי הקריאה.

זו אינה הצעה חדשה – בכל תפוצות ישראל, מאז ומעולם, למדו ילדים ב'תלמוד-תורה' את רזי הקריאה בגילאים צעירים מאד, לעתים קרובות בשיטה 'לא-מתפשרת' בלשון המעטה. הדבר לא גרם לשום נזק, נהפוך הוא – הקריאה שלהם הייתה שוטפת, ובמקומות רבים אף הגיעה לדקויות בתחום ההגיה והניקוד הנמצאות מעל לרמת העברית המדוברת היום, אפילו בקרב מבוגרים.
אני קוראת

עקיפת קשיים בלימוד הקריאה


הנסיון מראה, כי ילדים הרוכשים את הקריאה בגיל צעיר, קוראים בצורה שוטפת ועם הבנה מלאה יותר ביחס לאחרים, וגם מפיקים מהקריאה הנאה רבה יותר.

אבן נגף מרכזית בלימוד הקריאה העברית, בוודאי במתכונת הלימוד הקלאסית, היא הצורך ללמוד ולהבין את סימני הניקוד השונים,  נוסף על העיצורים. אף שבגיל מבוגר אנו קוראים טקסטים שאינם מנוקדים, אין ספק בכך שהניקוד נחוץ לקריאה המדוייקת בשלבים מוקדמים. הדרישה מהילד לזכור כ-15 סימני ניקוד, ולדעת לשלב אותם נכון עם האותיות, מהווה עומס וקושי על זכרונו של הילד.

ב'צורה צבע וצליל' מצומצם מגוון סימני הניקוד לחמש קבוצות התנועות המשמשות בשפה העברית המודרנית (a, e, i, o, u). כל אחת מתנועות אלו מיוצגת ע"י צורה צבעונית.

חמשת התנועות
ילדים מכירים צורות וצבעים, הן מהטבע ומהציור בגן, והן משפע  המשחקים הדידקטים הנמצאים בגנים ובבתים. הצורות והצבעים משמשים 'תומכי זכרון'. למעשה, אנו 'עוקפים' את הקושי של הילד, על ידי התמקדות בהפיכת הזיהוי לויזואלי, אינטואיטיבי ופשוט, ולאו דווקא בשמות האותיות וסימני הניקוד. כמובן, עם התקדמות הלימוד, מוסרות הצורות הצבעוניות בהדרגה, עד לרכישת קריאה שוטפת של טקסט מנוקד.
מאת יצחק תורג'מן, מפתח השיטה- פורסם ב"עולם קטן" ​​​​​​​
מחזור נוסף של קורס לימוד שיטתו של יצחק תורג'מן, "צורה צבע וצליל", עבור עובדי הוראה לגיל הרך יתקיים באוניברסיטת בר אילן מיום שני י"ט בתמוז (22.7). פרטים והרשמה 052-6097551  או באתר  likro.co.il
מחיר מיוחד
 55 מערכי שיעור 
235 ₪
120 ₪
 
0
דף הבית