מתקשים לקרוא גם אחרי כיתה א' 
יצחק תורג'מן
אנו עומדים בסיומה של שנת הלימודים. ביום ראשון, יצאו כ-150,000 תלמידי כיתה א' לקייטנות, לחופש ולמנוחה של שבועות רבים. ואולם, אצל חלק מהם השמחה איננה שלמה. הנושא המרכזי הנלמד בכיתה א' הוא פיתוח כישורי הקריאה, המהווים בסיס לכל המשך הלימודים. ישנם מקרים לא מעטים של ילדים היוצאים מכיתה א' כאשר הם אינם יודעים לקרוא, או קוראים בקושי רב. במקרים מסוימים, הבעיה נגררת עוד כמה שנים, ולפעמים אפילו בכיתות גבוהות יותר.

המערכת מציעה דרכים שונות להתמודדות עם הבעיה – שולחים את ההורים הלחוצים להוראה מתקנת, פסיכולוגים, חינוך מיוחד וכיוצא בזה. מעבר להוצאות הכספיות וללחץ הנפשי הכרוכים בפתרונות אלו, נגרמת כאן לילד תחושה שהוא 'מתקשה', שונה, ופחות טוב מחבריו לכיתה. תפיסה זו עלולה ללוות את הילד בהמשך לימודיו וחייו, ולגרום להשלכות חברתיות ואישיות שאחריתן מי ישורנה.

נראה שאחד הגורמים לבעיה הוא העובדה שהעיסוק הרציני והאינטנסיבי בקריאה מתחיל רק בכיתה א'. בגילאי הגן מתייחסים לילדים כקטנים מדי, ומסתפקים בלימוד שמות האותיות, אם בכלל. עם הכניסה לכיתה א', מתרחש שינוי חד בגישה, ומוטלת על הילדים חובה לעמוד בלוח זמנים מוכתב. אלו שאינם עומדים בו מקבלים יחס של 'גדולים', שכל קושי אצלם נובע בהכרח מבעייתיות, ומצריך טיפול של גורמים מקצועיים מבחוץ. כמובן, ילדים מוכשרים במיוחד ימצאו דרך להתגבר על בעיות בקריאה, אך יש לחשוב גם על האחרים.

להקדים תרופה למכה

פתרון מרכזי לבעיה, הוא כמובן להתחיל את לימוד הקריאה בגיל צעיר מאד. פסיכולוגים וחוקרי מח הראו, כי יכולתו של הילד לספוג ידע בגילאי שנתים-שלוש היא גבוהה ביותר  (אחרי הכל, אלו הגילאים בהם נרכשת שפה! ). יש לנצל את היכולת הזו בכדי לאפשר לילד לרכוש את כישורי הקריאה.

זו אינה הצעה חדשה – בכל תפוצות ישראל, מאז ומעולם, למדו ילדים ב'תלמוד-תורה' את רזי הקריאה בגילאים צעירים מאד, לעתים קרובות בשיטה 'לא-מתפשרת' בלשון המעטה. הדבר לא גרם לשום נזק, נהפוך הוא – הקריאה שלהם הייתה שוטפת, ובמקומות רבים אף הגיעה לדקויות בתחום ההגיה והניקוד הנמצאות מעל לרמת העברית המדוברת היום, אפילו בקרב מבוגרים.

הנסיון מראה, כי ילדים הרוכשים את הקריאה בגיל צעיר, קוראים בצורה שוטפת ועם הבנה מלאה יותר ביחס לאחרים, וגם מפיקים מהקריאה הנאה רבה יותר.

אבן נגף מרכזית בלימוד הקריאה העברית, בוודאי במתכונת הלימוד הקלאסית, היא הצורך ללמוד ולהבין את סימני הניקוד השונים,  נוסף על העיצורים. אף שבגיל מבוגר אנו קוראים טקסטים שאינם מנוקדים, אין ספק בכך שהניקוד נחוץ לקריאה המדוייקת בשלבים מוקדמים. הדרישה מהילד לזכור כ-15 סימני ניקוד, ולדעת לשלב אותם נכון עם האותיות, מהווה עומס וקושי על זכרונו של הילד.

ב'צורה צבע וצליל' מצומצם מגוון סימני הניקוד לחמש קבוצות התנועות המשמשות בשפה העברית המודרנית (a, e, i, o, u). כל אחת מתנועות אלו מיוצגת ע"י צורה צבעונית.

ילדים מכירים צורות וצבעים, הן מהטבע ומהציור בגן, והן משפע  המשחקים הדידקטים הנמצאים בגנים ובבתים. הצורות והצבעים משמשים 'תומכי זכרון'. למעשה, אנו 'עוקפים' את הקושי של הילד, על ידי התמקדות בהפיכת הזיהוי לויזואלי, אינטואיטיבי ופשוט, ולאו דווקא בשמות האותיות וסימני הניקוד. כמובן, עם התקדמות הלימוד, מוסרות הצורות הצבעוניות בהדרגה, עד לרכישת קריאה שוטפת של טקסט מנוקד.
מאמר ב עולם קטן

טיפים לקריאה לפני או אחרי כיתה א'

  • לימוד האותיות בתנועות (צירופים)- זיהוי הצליל/צירוף רצוי יותר משם האות ו/או שם סימן הניקוד.
  • חיבור צירופים למלים מוכרות ובעלות משמעות (כדאי להסתייע בתמונות)
  • מומלץ להרכיב את שם הילד/ה, שמות של בני משפחה ועוד.
  • להשתדל להתמקד כל פעם על צירוף או צמד צירופים ספציפי (אָ ואִי, אוׁ ואוּ, ועוד)
  • לילדי כיתות א' – כל שינון ילווה בכתיבת המלים וניקודן
לאחר שלומדים את התנועות הבודדות, מצרפים אותן למילים ואת המילים למשפטים. ההתקדמות, בשלבים ובהדרגה, מביאה בסופו של דבר את הלומד לקריאה רציפה, מהנה וקלה של הכתוב.
יתרונה של שיטה זו מתבטא הן במהירות רכישת הקריאה והן ברמתה וברהיטותה.

מחזור נוסף של קורס לימוד שיטתו של יצחק תורג'מן, "צורה צבע וצליל", עבור עובדי הוראה לגיל הרך יתקיים באוניברסיטת בר אילן מיום שני י"א באב (23.7). פרטים והרשמה 052-6097551  או באתר  likro.co.il
 
פורסם ב"עולם קטן"  29.6.2018
 
תפריט דף הבית