הכנה לכיתה א

צורות וצבעים בלימוד הקריאה לגיל הרך

הכלים המוכרים

לימוד הקריאה לילדים בכיתה א' נעשית במסגרת של סדר מסויים, עמידה בזמנים, שיעורי בית, מטלות ומשימות שהמערכת קבעה, כאשר רק אתמול הילדים עדיין שיחקו בגנים. 

אחת מהמשימות החשובות של מסגרת כיתה א היא לימוד הקריאה, שאינו אלא המפתח לכל לימוד וכדאי להתחיל הרבה הרבה לפני כן.

בגנים ובגני החובה, הפעוטות משחקים לא מעט במסגרת פעילותם במשחקים הכוללים מבלי משים צורות וצבעים, מלבד המשחקים הצבעוניים שההורים דואגים להמציא להם בביתם שמחוץ למסגרת הגנים.

יוצא איפוא, שקיימת מודעות והכרה אינסטקנטיבית למשחקיהם. הכרה זו לא מחייבת את הילדים להגדיר כל צבע וצבע ו/או כל צורה מהצורות שונות, אלא ידיעה אינטואיטיבית, כאשר הילדים משחקים בכדור, הם כבר לא צריכים הבהרה כי מדובר בחפץ עגול, הם יודעים שעיגול איננו ריבוע.

מיומנות הטבועה בילדים הרכים של הכרת צורות וצבעים היא זו שיכולה לשמש להם תועלת להכרת צירופים שונים (אותיות בסימני הניקוד),כנקודת התחלה משחקית בלימוד הקריאה.
במילים אחרות אנו "מנצלים" ידע קיים אצל הילדים להכרת ידע חדש, וכל עוד ה"לימוד" נעשה בדרך משחקית,  אימרתו המיוחסת לפילוסוף אפלטון  "הלימוד הטוב ביותר נעשה תוך כדי משחק" מתאימה בהחלט לאמור במאמר זה.

הליך הלימוד

פענוח צורות וסימנים לקריאה והבנה קיימת כבר אלפי שנים, סופרים מיוחדים מונו לתקשורת בין בני אדם ובין רשויות וממלכות. עם המצאת הדפוס הקריאה הפכה אט אט לנחלת הכלל, והשאלה שמתחבטים בה מאז ומתמיד היא כיצד ללמד את הקריאה ומאיזה גיל ?
בסופו של דבר כדי לקרוא ולהבין טקסט נדרש לפענח אותו לשפת הקורא, אם כשפה ראשונה שנייה או שלישית.

ילדים רבים בעולם מדברים בו זמנית שתי שפות ואף יותר, מכאן שניתן ללמד אותם קריאה גם במספר שפות, אך לעניינו נעסוק בקריאת השפה העברית.

נקבע במקומות אלה ואחרים בעולם כי את לימוד הקריאה מתחילים ממש בכיתות היסוד- כיתה א? האכן?

פירוק והרכבת מילים

ילדים מדברים בשפתם כבר בגיל 3,  אין כל מניעה אם ילד שיודע לבקש "כפית" מאמו לא ידע לקרוא מילה זו?  הכפית "מצויירת" במוחו של הילד כמו גם מילים נוספות אגס, תפוז, חלב ועוד.
סימנים ציוריים אלה - ידע קיים-  כבר מדוברים ע"י הילד,  כל שנשאר הוא לקרוא את המילה כפית בצורה המפורקת:  כַּ  פִּי  ת  , באופן משחקי מרכיבים ומפרקים - קוראים מילת תפל פִּי  כַּ.  משמיעים שומעים   כַּ   אח"כ   פִּי    מחברים ביניהם  לאות  ת  הבודדת להשמיע (ולשמוע) את צלילה, והנה נלמדה הקריאה של המילה כפית (כמובן זו יכולה להיות כל מילה אחרת (אגס, תמר, נמר וכו')

לימוד שמות האותיות רצוי שיהא מהיר ללא התמקדות יתרה בשמות האותיות, להתמקד יותר בצירופים ובצלילים שהם הם המשרתים הראשיים של פענוח הקריאה והקריאה עצמה.
     
ההתמודדות בהקניית לימוד הקריאה. יכולה להיות קלה יותר בהכנה משחקית של "לימוד והכרת הצירופים" במקביל לשמות האותיות עוד לפני הכניסה לכיתה א'.

איך וכיצד ?

טבעי הוא שבגני הילדים הפעוטות שומעים את הגננת מציינת בשמות הצבעים המדוברים... זה אדום זה כחול.. וכו', הילדים גם מבלי להגדיר להם, מבחינים בעצמם שכחול איננו צהוב.
צפית קלה על הילד כשהוא מצייר בצבעים תמחיש זאת היטב: הילד מחליף בין הצבעים מבלי שנתבקש ע"י גורם חיצוני (גננת, הורה, מורה).  פעם צובע בכחול ופעם בצהוב, הילד פשוט מבחין שצהוב איננו כחול.
הנה כי כן, הילד מבחין באופן טבעי בין הצבעים השונים.

אותו הדבר גם לגבי הצורות, משחק הלגו על צורותיו השונות, או כל משחק יצירתי אחר, צורות ריבועים עיגולים משולשים, צורות וצבעים שונים משוייכים לעולם המשחקי של הילד.

הכרת הצורות ו/או הצבעים המושרשת היטב אצל הילדים יסייעו בזיהוי ופענוח סימני הניקוד לאותיות השונות, מידי פעם מספר דקות "להראות ולהשמיע" מספיקים לפענח אט אט את הצירופים השונים, לקריאת מילים קצרות, ממילים למשפטים והדרך לקריאה רציפה מתקצרת.

מודגש כל עוד מדובר בגיל הרך יש לעשות כן באופן משחקי ומשעשע.
הילדים מכירים צורות וצבעים משפע משחקיהם הן בגנים והן בבתים, וכלים אלה "מנוצלים" לטובתם שלהם של הילדים בלימוד ראשית הקריאה
​​​​​​​
מכאן הדרך לפענוח הניקוד באמצעות הצורות והצבעים הם הם הבסיס לשיטת צורה צבע וצליל, האות היא זו המצטרפת לניקוד ולא ההיפך: קוראים בשם האות, מצרפים אותה לניקוד, קוראים ומשמיעים, מצרפים צירוף לצירוף משמיעים וקוראים וכן הלאה. בהצלחה !

* העמוד בעריכה...